אלוהים נמצא בפרטים הקטנים

שלחתי למאירה את הסקיצות שקישקשתי.
עכשיו התמונה יותר ברורה. סגנון הכתיבה שלי, גם הוא מתבהר לי.  
ברור לי שאני לא מהכותבים שכותבים ״היה היה פעם״ או ״בארץ רחוקה…״, וגם לא מאלה שמרבים בתיאורים וב-״אמר אבא״, ״אמרה אמא״.
הכתיבה שלי הרבה יותר ישירה. (לפחות נכון לספר הזה 🙂
סגנון שיחתי יותר אם תרצו. דיבור ישיר. 
זו הצורה בה הכי נוח לי לכתוב את הסיפור. 
אני לא מרגישה צורך להוסיף תיאורים, כי הרי יראו אותם באיורים, או להגיד כל רגע ״אמרה אמא״ כי מבינים שהיא אמרה. 
בקיצור הסיפור שלי לא יהיה ארוך. 
לא יהיו בו אלפי מילים. 
אבל יש בו הרבה כוונה. ולב. 
רצון לבטא משהו שילדים מסויימים לא מסוגלים. 
זה ספר על רגשות מבלי לדבר על ״רגשות״. 
הוא לא דידקטי. הוא חווייתי. כמו שאני בעצמי אוהבת. 
והאיורים שאני מתכננת עבורו בונים עולם ומלאי פרטים – גם כמו שאני בעצמי אוהבת.
וזה חשוב לי. לאהוב את מה שאני עושה. 
כי אם אני לא אוהב את מה שאני עושה ואת הספר שלי – אף אחד לא יאהב אותם. 
והמילה אהבה מאוד חשובה לי בהקשר של הספר הזה. 
יום יבוא ותדעו למה.
ובגלל שאני כל-כך אוהבת את מה שאני עושה קיבלתי היום החלטה שהיא מאוד חשובה בעיניי. 
החלטתי שאני לא מסוגלת (נכון להיום) לתת למאייר/ת אחר/ת לאייר את הספר עבורי, מבלי שאני אנסה לאייר אותו בעצמי. 
יש לי בראש כבר את רוב, או אולי אפילו כל האיורים, ואת כל הפרטים הקטנים שיצוצו בהם. אני יודעת (אפילו מעצמי) שמאיירים לא אוהבים שאומרים להם מה לאייר (ולגמרי בצדק), ולכן זה גם לא יהיה פייר כלפי המאייר/ת שאבחר. 
אני חייבת לעשות את זה בעצמי.
ולכן – מאחר ועדיין יש לי חששות לגבי איור הספר בעצמי, ואני תוהה אם בכלל אני מסוגלת לעשות את זה היטב אחרי שלא איירתי בכלל כמה שנים – החלטתי להירשם לקורס האיור של המאיירת הדגולה ליאורה גרוסמן. 
זה קורס בזום. אני שונאת זום.
אבל עדיין – אני חייבת לחזור אל ספסל הלימודים וחייבת ללמוד ממנה ספציפית. כי היא זו שנתנה לי השראה (לא במודע) לנסות לאייר בצבעי עפרון (כי הערצתי את הכשרון שלה עוד כשעבדתי בהוצאת כנרת לפני יותר מעשור). 
זה זמן רב שאני לוטשת עיניים בסילבוס של הקורס שלה בעצב. עוד כשהתקיים פיזית בבית אריאלה, ותמיד היו לי סיבות למה לא.
זה רחוק, אין לי זמן, למה להירשם אם אני לא מתכוונת לאייר יותר לעולם לשום לקוח? ועוד… 
אבל הפעם יש לי סיבה! אני חייבת לאייר את הספר שלי בעצמי.
ויש בי גם רצון להיות שוב טובה במה שכל כך אהבתי לעשות פעם ואפילו הגדיר אותי. 
אז עשיתי זאת.
נרשמתי לקורס יסודות האיור במאיירימים – בית הספר המקוון לאיור של ליאורה גרוסמן ואני מאוד מתרגשת. 
:)))))
תחזיקו לי אצבעות!
יפעת