שישי אחרון בפתח תקווה

לא הגשם ואף לא המבול (וגם לא נח בכבודו ובעצמו) מנעו ממני הבוקר להגיע לשיעור הכתיבה האחרון עם מאירה ברנע גולדברג. 
הסדנא הזו היתה מאוד משמעותית עבורי. בזכותה ובעזרתה האדיבה של מאירה עברתי תהליך, הבנתי דברים על עצמי ועל כתיבה שלא תיארתי לי קודם ועכשיו יש לי טקסט לספר שלי. גם אם אזדקק לעוד עריכה אחרי הסקיצות – לפחות יש עם מה לעבוד וזו התקדמות מטאורית מבחינתי. 
למדתי הרבה בששת השיעורים האלה. 
לא רק לכתוב, ואיך לגשת לכתיבה באופן שמתאים לי, אלא גם איך לעזור לסופרים שאנחנו עובדים איתם ולתת להם חוות דעת לטקסט של סיפור ילדים, למה לשים לב, מה חשוב ואין ספק שזה ישרת אותנו מאוד גם בתהליכי הפקת ספרי ילדים בהוצאה שלנו.
לפני הסדנא לא הייתי בטוחה שיהיה לי טקסט בכלל. חרדת הדף הריק הזו שמלווה אותי זה זמן רב, הקשתה עליי מאוד. (ועדיין מקשה עליי בתחום האיור) אבל ההגעה לשיעורים, ההיכרות עם חברים נוספים שבאו לכתוב ספר ילדים ונמצאים גם הם, כל אחד בהרפתקה משלו, אבל בדרך אל אותו היעד, מאוד מאוד תרמה לי ולסיפור שלי. 
תרגילי הכתיבה בשיעורים התאימו לי כמו כפפה ליד (ממש במקרה וזה היה קטע אדיר 🙂 כמו גם המפגש עם המרצה האורחת מיכל פז-קלפ שהגיעה באחד השיעורים להרצות וכך זכיתי לסגור מעגל ולהודות לה (מעבר להרצאה המעניינת) על משהו שקרה בהוצאת כנרת לפני כ-13 שנים כשעבדתי שם. היה לי חשוב כל כך להודות לה וזכיתי לעשות את זה פנים אל פנים. 
ימי שישי בבוקר יחסרו לי מאוד.
היה מעשיר, כיף! מצחיק! ומאוד משמח ומרחיב את הלב.
תודה מכל הלב מאירה 3>

ואגב, מומלץ בחום לכל מי שרוצה לכתוב ספר ילדים 🙂 

ועכשיו, קדימה! להתמקד כרגע באיור ולהגיע לפחות לאותה נקודה גם בתחום הזה. 
ליאורה, Here I come! 
יפעת