אז והיום…

פעם, לפני יותר מ-10 שנים, כשאיירתי ספרים עבור לקוחות פרטיים, איירתי הרבה בצבעי עפרון. זו היתה הטכניקה החביבה עליי ומאוד נהנתי ממנה. למדתי אותה לבד. לא לימדו אותה בויצו חיפה אז. 
התאהבתי בה כשהתחלתי לעבוד בהוצאת כנרת בעיצוב ספרים וזכיתי לראות איורים מקוריים של ליאורה גרוסמן (מורתי כיום), לספר ילדים של תלמה אליגון רוז בשם ״מלאכי השינה״ והוקסמתי. 
מאוד מאוד אהבתי את הטכניקה בה היא השתמשה. לא היה לי אז היכן ללמוד אותה, לכן קניתי חוברות ללימוד הטכניקה ולמדתי לבד. את הספרים הראשונים שאיירתי אז (ללקוח ישראלי מארה״ב), איירתי בצבעי עפרון. 
מאוחר יותר נכנס לחיי הוואקום (עפרון ולוח דיגיטלי) ונטשתי את הטכניקות הידניות. 

עברתי לאייר במחשב בטכניקה שטוחה. וגם את זה נאלצתי ללמוד לבד. זה היה נוח, קל , מהיר יותר והרבה פחות סיזיפי אז המשכתי עם זה עד שהפסקתי לאייר. 
לא איירתי 6-7 שנים. בכלל. אפילו לא שירבטתי. 
וזה היה לי עצוב האמת. 
פעמים רבות נכנסתי לחנויות יצירה, שהיו דיסנילנד עבורי עד אז, ופתאום לא מצאתי את עצמי. לְמַה לקנות צבעים ועפרונות (שהם גם יקרים מאוד) אם אני לא מאיירת יותר? 
אז כל פעם נכנסתי, התבאסתי ויצאתי. ככה כמה שנים. 
עד עכשיו. עד שקניתי את הציוד לקורס של ליאורה, ואמא שלי קנתה לי במתנה סט צבעי עפרון מקצועיים כמו שהיו לי פעם במתנה לכבוד הקורס. 
פתחתי את הקופסה, הסתכלתי עליהם, העיניים שלי נצצו. ואז סגרתי את הקופסה.
אני כבר לא זוכרת מה עושים איתם. 
ואז הגיע שיעור עפרונות צבעוניים הראשון אצל ליאורה. מאוד מאוד התרגשתי. 
הטכניקה שלה יותר מורכבת ואיכותית. יותר שכבות. כמה שיותר, יותר טוב. איזה כיף. 

תגובתה של ליאורה: ״מוש״.

כשהגשתי אותו לליאורה בוואצאפ ירדו לי דמעות מהתגובה שלה. שנים שלא התרגשתי ככה מביקורת. 
היא כתבה לי: ״מ.ע.ולה (עדיין הייתי נותנת יותר מקום ללבן, אבל זה יפיפה. ממש. הטכניקה הזו מאד מאד מחמיאה לך.)״ ואח״כ שמה את האיור בקבוצה שלנו של הקורס וכתבה: ״יפעת דיין סיימה (וגם מחיאות כפיים סוערות. אחד היפים שראיתי) ואני הרי מאיירת אוכל״.  
כל-כך התרגשתי. תמיד אהבתי צבעי עפרון. עכשיו, בזכות הלמידה אצל ליאורה – עוד יותר. 

תגובתה של ליאורה לאיור שלי: ״כל כך מוזר וקריפי. מעולה ממש.״
עולות לי מחשבות אם לאייר את הספר שלי בצבעי עפרון, או דיגיטלית, בצורה מתקדמת יותר ממה שאיירתי פעם. 
אני מאוד אוהבת צבעי עפרון, ואת התחושה שלהם על הדף כשאני מאיירת. אין תחושה דומה לזה.
אבל מצד שני זו טכניקה מאוד מאוד סיזיפית שלוקחת המון זמן. ואם טועים – צריך לאייר הכל שוב מחדש.
שלא כמו במחשב – טועים – מקסימום עושים Undo או מתקנים רק את הטעות עצמה ולא את כל האיור. 
אני אצטרך לחשוב על זה. אבל בינתיים צריכה להתמקד, כי אוטוטו מגיעים להגשה של פרוייקט הגמר. 

תחזיקו לי אצבעות!
יפעת