כבר כמעט כשנתיים שיש לי רעיון שמסתובב לו.
פה מילה, שם סצנה, פה איור, ולאט לאט הוא רקם עור וגידים לכדי
רעיון ממשי לספר ילדים.
איזה פחד…
מה… אני אוציא ספר ילדים? משלי..?
לכתוב? אני?
ו…לחזור לאייר שוב? אני מסוגלת בכלל? זוכרת…?
כל אלה עלו וצצו בכל פעם שחשבתי על הספר שלי.
״הספר שלי״. וואו. יהיה לי ספר?
וכמובן גם: איך אממן את ההוצאה שלו לאור?
מי כמוני מכירה את העלויות של התהליך הזה. והתלאות שבו.
אבל אתם יודעים מה… בכל פעם שעלו בי החששות האלה, הרגשתי בו זמנית גם פרפרים בבטן.
של התרגשות, של שמחה, של חלום כזה שאני חייבת להגשים.
וחשבתי גם על עוד אנשים, הורים, שאולי מרגישים כמוני (ביחס לסיפור עצמו),
ועל הילדים שאולי מרגישים ככה והסיפור הזה אולי יעלה בהם חיוך,
תחושת הזדהות ותקווה.
כל פעם שזה קרה הרגשתי שהרצון להוציא את הספר לאור מתחזק,
מתגבר ואף עולה על החששות.
אז מה, יוצאים לדרך? חשבתי אין ספור פעמים.
עד שיום אחד גם העזתי ועניתי לעצמי: כן. יוצאים לדרך.
אבל אצלי, כידוע אין עיגול פינות, ואם יוצאים – אז יוצאים!
בגדול ובכל הכח אל עבר המטרה.
וכך החלטתי, שאם אני מוציאה לאור ספר ילדים, הוא יצא לאור אך ורק במידה ויהיה ראוי לפרסום. כלומר רק במידה ויהיה ברמה הכי גבוהה שאפשר.
שזה יהיה ספר שכתוב טוב, ערוך לעילא ולעילא וכמובן שהאיורים יהיו מלאי מעוף, חדוות יצירה, סגנון וכיף! ויעשו במקצועיות יתרה, העיצוב יהיה מדוייק עם טיפוגרפיה מעניינת ונכונה לספר, איכות ההדפסה וכל הגימורים יהיו מדוייקים ואיכותיים ללא עוררין.
למה?
כי אני מאמינה שרק ככה ספר יכול להצליח.
כשמשקיעים בו הכל ונותנים לו צ׳אנס אמיתי להצלחה.
בעיניי זה או להוציא בדרך הזו, או לא להוציא בכלל.
וזה לא סתם שאני מאמינה בזה, זה הנסיון שמדבר מגרוני.
כי אני, יפעת דיין, (נעים מאוד) מעצבת ספרים בכירה, מאיירת (לשעבר), מפיקת ספרי ילדים, ומישהי שיצירת ספרים הם כבר פן באישיותה, האש שבליבה, ופסגת יצירתה.
ואם כבר יוצאים, אז שנגיע אך ורק למקומות מופלאים.
ונעשה כל שביכולתנו כדי להגיע לשם.
זו הרפתקה במלוא מובן המילה, ואני מזמינה אתכם להצטרף אליי למסע, לעקוב, ולחוות יחד איתי את דרכו של הספר שלי ממחשבה קטנה שעלתה לי יום אחד בראש לספר ממשי, שאפשר לחבוק, לעלעל בו ולהקריא לילדים בשמחה.
ספר שיהיה לו סיכוי להימכר באמת ולהעניק רגעים קסומים ומחוייכים לכל המשפחה.
אני יוצאת לדרך.
מוזמנים להצטרף אליי.
יפעת