מיצפוש הגיע הביתה

לא מאמינה שסוף סוף אני יכולה להגיד את זה. 
במשך שנתיים! דיברתי עליו, התייסרתי מהמחשבה שלא סיימתי אותו, צבעתי והפסקתי, צבעתי ועצרתי, צבעתי וצבעתי וצבעתי ידנית 7 שכבות בצבעי עפרון כל פרט ופרט עד שנהייתה לי דלקת באגודל! ואז – צבעתי עוד
ו- ס י י מ ת יייייייייייייייייייי! 

והנה סוף סוף הוא כאן במלואו.

אז ככה: את ״מיץ פטל״, שכתבה חיה שנהב, איירה תמרה ריקמן ויצא בהוצאת עם עובד, אני בטוחה שאתם מכירים, אבל לא בגרסה המאויירת הזו, שאיירתי אני. (יפעת דיין).

דרישות הפרוייקט (במאיירימים – בית הספר המקוון לאיור של ליאורה גרוסמן) היו לאייר את הדמויות הראשיות, 3 כפולות מתוך הספר, פורזץ (הסבר בהמשך), עמוד שער פנימי, ואת כריכת הספר. 
הדמויות היו הראשונות שעבדנו עליהן. בחרתי להלביש אותן בבגדים שהם סוג של יוניסקס כדי לא להגדיר בבירור מי בן ומי בת. להשאיר את העניין המגדרי פתוח, בניגוד לטקסט, וכך נהגתי גם בבחירת הצבעוניות בהמשך.  

תיאורי האיורים כוללים גם ציטוטים מתוך הערותיה ותגובותיה של ליאורה גרוסמן, מורתי הנהדרת ב״מאיירימים.״

מיץ פטל – הארנב

ליאורה: ״כשדיברנו על הדמות של מיץ פטל שאלתי את התלמידות שבחרו לאייר את הספר – מה הדבר שישלח ילד להתחבא בחדרו? מה הדבר שיגרום לילד לוותר מראש על חברים אפשריים?

היו לזה המון תשובות שונות: היה לנו מיץ-פטל הורדר, שביתו מלא בזבל. היה לנו מיץ פטל עצוב, שאהב את הבדידות. היה לנו מיץ פטל פנקיסט, שלא נאה לו חברים “רגילים”. יפעת בחרה ליצור מיצפוש מכמיר לב, שיש לו שיניים קצת בולטות והוא לא לגמרי בטוח בעצמו. מי מזדהה?״

הג׳ירפה 

ליאורה: ״יפעת הלבישה לכל הדמויות שלה בגדי-חלום אנדרוגניים, אבל עדיין שימרה משהו מהג’נדר המקורי: הצמות המצחיקות של הג’ירפה (שבנים מ-גניבים מסוג היפ-הופ עשויים להתפס איתן גם כן) וכובע המצחיה ההפוך של האריה (שבנות מ-גניבות חובשות גם כן.) האם זה פותר את הבעיה הרמטית? לא, אבל זו לא הבעיה של יפעת לפתור. זה כן מטשטש את הג’נדר ברמה כזו שהעניין נשאר ברמת המילים בלבד. האיור לא תומך בהפרדה המגדרית של הטקסט, וזה נפלא.״

האריה – או במקרה שלי – כפיר

ליאורה: ״וגם אצל האריה כובע המצחיה ההפוך של האריה (שבנות מ-גניבות חובשות גם כן.)״

אחרי עיצוב הדמויות הגיעה משימת עיצוב הסביבה. סביבת המחייה של מיצפוש הארנב. ככל שעבדתי עליה יותר ויותר התחוור לי שמיצפוש מעדיף פטל על גזר. שערוריה! אז החלטתי לבטא את זה בכל פינה ופינה. החל מכלי העבודה שיש לו בבית ועד לספרות האובססיבית שלו בנושאי פטל ועוד ועוד. הרי התוצאה לפניכם. (בעבר העלתי פוסטים גם בנושא זה עם יותר סקיצות והסברים. מוזמנים לרפרף אחורה).

זו היתה סקיצה לביתו של מיצפוש במחילת הארנב שלו והיא התוותה את כל השפה האיורית לכפולות הפנימיות. כל כך נהנתי לעבוד על האיורים האלה ולפתח את עולמו הפנימי של הארנב. לחשוב על כל פרט ופרט וגם להכניס הומור פה ושם. (ראו בכפולות הפנימיות בהמשך 🙂 

במסגרת העבודה על הכפולות הפנימיות בחרתי בשלוש הכפולות האחרונות בספר. כלומר, בעצם בסוף הסיפור. בחלק שבו האריה והג׳ירפה כבר גילו מיהו מיץ פטל ועכשיו הם מזמינים אותו לשחק. 

כפולה מס׳ 1 – הִתְחרות!

לכל כפולה עשינו סקיצות מכל מיני זוויות כדי לבחון מהי האופציה הכי טובה לכל איור. זו הזווית שהכי סקרנה אותי ואני מודה – גם הכי הפחידה אותי. כי ידעתי מראש כמה קשה וסיזיפי יהיה לצבוע אותה. אבל התעקשתי עליה ובעידודה של ליאורה הלכתי על זה עד הסוף. בואו לטייל איתנו ביער. 

ליאורה: ״אני רוצה להגיד רק שלצייר דבר כזה, עם עפרונות צבעוניים, ברמת הפרוט הזו… ובכן. תנסו ותספרו לי איך היה. בהצלחה כמובן, מכל הלב!״

כפולה מס׳ 2 – מגיעים הביתה
כאן בחרתי להראות את רגע הגעתם של הג׳ירפה והאריה לביתו של מיצפוש בסיום התחרות. עייפים, מעולפים אך מרוצים 🙂 ו״אם אתם באמת חברים שלי – אז בואו אליי הביתה״, הזמין אותם מיצפוש. בואו נכנס איתם לביתו. 

ליאורה: ״אני עדיין צוחקת. מסכן האריה, זה לא היה קל – אבל בבקשה אל תפספסו את שמות הספרים. אני מתחברת הכי ל”מה עוד אפשר לעשות עם פטל?” מה זאת אומרת מה? יש ימבה דברים! למשל…״

כפולה מס׳ 3 – שמחים ונהנים

כולם מסביב לשולחן נהנים ממיץ פטל בכוסות (או בקבוקים) גבוהות ומכיבוד. (שימו לב – על הפטל עצמו הוא קימצן. אין פטל. חחח). 
בכפולה הזו הם לא לבד. מיצפוש מרגיש בטוח יותר לצד חבריו החדשים והוא פותח את החלונות לרווחה, ואז מצטרפים אליהם חיות מתוקות וסקרניות (שניתן לאתר גם בכפולת היער אם תחפשו היטב) שמציצות מהחלון פנימה, מגלות גם הן – מיהו מיץ פטל ומצטרפות לשמחה.  

נכנסתי בדמיוני לתוך העולם הזה כל כך עד שלא היה לי חשק לצאת ממנו 🙂 במיוחד בשנה הקשה הזו שעוברת על כולנו. במובן מסוים הפרוייקט הזה הציל את הנפש שלי והחזיר לי את החשק לאייר (למה? זה לפוסט אחר…). 

ליאורה: ״אני אמורה להסביר את זה? או אפשר פשוט לעבור לכפיים? טוב, אז כפיים!!!״

פורזץ – מה!? 🙂 
פורזץ היא כפולה הראשונה והאחרונה כשפותחים את הספר מכל צד. הכפולה שמודבקת לכריכה ובעצם מחברת בין דפי הספר לכריכתו. יש ספרים בהם הפורזץ פשוט לבן ולא חלק מהסיפור, יש ספרים בהם יש לו רקע צבעוני חלק כלשהו, ויש ספרים (כמו בהוצאתנו גם וגם – הוצאה לאור) שהפורזץ ממש הופך לחלק מהעלילה או מהחוויה של הספר. כך אני מאמינה שצריך וכדאי לעשות כדי להעצים את החוויה של הספר ולהעניק לו מעטפת שיווקית שלמה וייחודית. כך חשבה גם ליאורה שנתנה לנו את המשימה לאייר את הפורזץ. זה הפורזץ שאיירתי, והוא בעצם הטפט שיש למיצפוש באיזור פינת האוכל בה אירח את חבריו. 

ליאורה: ״אני מלמדת המון דרכים לעשות פורזצים (שזה אחד המקומות בהם מאיירים אוהבים להשתולל, כי לא צריך לשרת שם טקסט). מה שחשוב לדעת בהקשר שלו: הפורזץ הוא לא חלק מפנים הספר, אלא מהמערך השיווקי שלו (יחד עם העטיפה והשער הגדול). הוא לא צריך בהכרח להכיל מידע חשוב, אבל צריך לעבוד כמו… מתנה. יש קופסה יפהפיה. בפנים יש נייר אריזה משגע (לא מהמם? תראו לבד). עליו יש כרטיס ברכה (השער הגדול), ורק אז מגיעים למתנה – שזה הספר.

נ.ב אם היה נייר אריזה כזה, הייתי בלי שום צל של ספק קונה ממנו גלילים ולא אורזת בשום דבר אחר. לטיפולך, יפעת.״

השער הגדול (בפנים הספר). 

ליאורה: ״השער הגדול של יפעת סוגר מעולה את המעטפת השיווקית של הספר. היא יצרה פה שפה מובחנת שמאפשרת להתייחס אליו כיצירה שלמה. יש שערים גדולים שחושפים יותר מידע לגבי הסיפור, אבל הרי כל הקטע של “מיץ פטל” הוא הסוד שנשמר כמעט עד סוף הספר. אם יפעת היתה מגלה לנו כבר פה מיהו מיץ פטל, אנה אנחנו באים?

ולבסוף – עטיפת הספר! (וגם הדמייה).
גם כאן איירתי והצעתי אינספור סקיצות, לבסוף בחרנו ליאורה ואני בסקיצה הזו, שמתארת את הרגע בו הג׳ירפה והאריה מציצות מאחורי העץ גבוה והשיח ומנסות לגלות מיהו מיץ פטל. 🙂 

אני חייבת לציין שאת עטיפת הספר צבעתי 3 פעמים. פיזית. 3 פעמים. פעם אחת קצת לפני ההגשה המקורית (ב-2022) בעודי במטוס בדרכי לפריז. צבעתי את רובה ואז החלטתי שהפלטה הצבעונית לא יצאה לי מדויקת אז התחלתי לצבוע מחדש. בשלב מסוים עצרתי, כי שוב לא אהבתי את מה שיצא ואז התחלתי את הצביעה של הגרסה הזו שנראתה לי מעולה ואיתה המשכתי עד לתוצאה הזו. 

ליאורה: ״מה שחשוב בעטיפה זה: שהפרונט יהיה מספיק קסום כדי שתרימו אותה מהמדף ותהפכו, ואז שהגב יצדיק את זה. טדאם!״

אז זהו. הפרוייקט סוף סוף הגיע אל קיצו. הוא הוגש וזכה למחמאות רבות שחיממו לי את הלב והרימו לי את הדרייב לאייר שוב ובדיוק בזמן – כי מייד לאחר החגים יוצא לדרך ספר הילדים שלי.
סוף סוף הוא נכנס לעבודה בהוצאתנו גם וגם – הוצאה לאור ויצא לאור בתקווה גדולה בסביבות מאי-יוני 2025 כדי שאספיק להציג אותו בדוכן שלנו בשבוע הספר בשרונה! 

מוזמנים לעקוב אחרי התהליך. כאן בבלוג ובעמוד הפייסבוק שלי.