קשה יש רק בלחם

יאיי! לפני כמה ימים שלחתי (אמנם באיחור אבל למי איכפת) סקיצה לפרוייקט הגמר באיור (מכשפת הים והמתלמדת) לליאורה מורתי ורבתי והיא אישרה אותה לצביעה! יששששששששששששששששששששששששששש!

התחלתי לצבוע בצבעי עפרון ואני ממש נהנית. 
אבל מה? 
לקורונה, או מה שזה לא יהיה שתקף אותי, ממש לא איכפת שיש לי הגשה עוד שלושה ימים!
למה שזה יהיה לה איכפת? 
זו לא היא שצריכה לצבוע עכשיו כל הלילה כדי לסיים ולהגיש בזמן לשם שינוי. 

האמת, שלמרות שממש כואב לי כל הגוף ואני חלשה מאוד, במיטה, בקושי יכולה לזוז, אני ממש מרוצה מעצמי. 
מצאתי את הנוסחה האולטימטיבית לצביעה רציפה של פרוייקט הגמר שלי ללא הפסקה במשך לילה שלם:
מרתון סרטי רוקי 6-1 + קריד 2-1! ת ע נ ו ג. (כן אני אובססיבית קצת עם רוקי וגם עם קראטה קיד מאז שאני ילדה)
בשלב מסויים כאבה לי היד בטירוף, כי צביעה בצבעי עפרון זו צביעה בהמון המון שכבות.  
שכבה על שכבה על שכבה של כל פרט באיור. אבל הצפייה עזרה לי להסיח את דעתי מהכאבים.
סרטי רוקי (וגם הסאונד טרק המופלא) תמיד מחדירים בי מוטיבציה וזה מה שאיפשר לי לעשות לילה לבן של צביעה במשך שתי לילות כאשר בלילה השני עברתי גם לקראטה קיד 1-3(שאני אוהבת באותה מידה ועובד עליי ממש באותו אופן). 

עכשיו תשאלו: האם סיימתי במשך שתי הלילות האלה לצבוע את פרוייקט הגמר שלי? 
לא. עדיין לא. 
ומאחר והקורונה לא פסחה גם על ליאורה, ההגשה נדחתה בשבוע, מה שאיפשר לי להמשיך ולצבוע את האיור שלי גם במהלך השבוע שאחרי.
חלק תוך כדי המחלה בלילה, וחלק כבר כשהרגשתי יותר טוב. 
שורה תחתונה: יש לי איור. אני מגישה בזמן. מתרגשת. 

תאחלו לי בהצלחה ותחזיקו לי אצבעות. 
השיעור האחרון בקורס האיור מתקרב ואיתו ההגשה הסופית. 
ואיך שאומר מיסטר מיאגי בקראטה קיד:
“It’s O.k to lose to opponent 
(במקרה שלי הקורונה…)
Must NOT Lose to FEAR”
יפעת