״זה עוד ישתנה״

כך אמרה לי ליאורה (מורתי ורבתי), עוד כשרק עבדתי על איור הדמויות למיץ פטל שאני מאיירת עכשיו.
צבעתי אותן בגוונים שהתחברתי אליהם תוך התחשבות בטקסט. ארנב לבן, ג׳ירפה ואריה בצבעים שלהן וכד׳.
אבל הקפדתי להלביש אותן דווקא בגוונים מפלטה שונה. מעט יותר. יותר.
גוונים שהתחברתי אליהם.

כשהגענו לבחירת הפלטה הצבעונית לצביעת הספר התחלתי מהפלטה הזו, אבל הצעתי גם פלטות נוספות שהתחברתי אליהן.
האמת, שהיה לי קשה מאוד להשתחרר מהפלטה המקורית. אפילו שאהבתי גם את החדשות והיה לי קשה מאוד לבחור מבינהן.
לבסוף, בחרתי באחת אחרת. לא במקורית. כי חשבתי שהיא מגניבה ותעבוד לי היטב עם הטבע הרב באיורים.
הצטיידתי בעפרונות חדשים שהיו חסרים לי והתחלתי לצבוע את הדמויות ברשלנות מכוונת. רק כדי לבחון איך הצבעוניות עובדת לי.
זה מה שיצא:

חשבתי שזה חביב אבל משהו מבפנים יצר אצלי התנגדות לצבעוניות הזו. התגעגעתי לצבעים המקוריים ששימחו אותי יותר והרגישו לי רכים יותר.
לשמחתי ליאורה הרגישה אותו הדבר וביקשה ממני, לשמחתי, לחזור חזרה לצבעוניות המקורית.
שלמי שלא זוכר או עקב, נראית כך:

בקרוב אוכל להתחיל לצבוע! נשארו לי רק עוד השער, הכריכה והפורזץ.

מקווה שאתם נהנים לעקוב אחרי הדרך שאני עוברת,
ומחכים כבר כמוני, לרגע בו אוכל להציג את כל התהליך הזה עבור הספר שלי,
שמחכה ומחכה בסבלנות שאהיה מוכנה בשבילו.
תודה שאתם כאן,
יפעת