״עוד לא אבדה תקוותינו…״

אני אחרי שיעור הכתיבה השני בסדנת כתיבת ספרי ילדים ונוער, עדיין אין לי ספר. 
אבל יש לי תקווה. 
בשיעור ניגשתי למאירה וסיפרתי לה את הפיתוח לרעיון שעלה לי ממש לפני השיעור ושאני ממש מתקשה לכתוב את הטקסט.
שזה לא יוצא. שאני רואה איורים בראש אבל הטקסט לא מגיע איתם. גם לא בלעדיהם. 
ואז מאירה הביאה את הצעת המאה!
״מה דעתך שקודם תכיני סקיצות לאיורים בספר ואז תכתבי אותו?
את הרי מאיירת. את חושבת בדימויים. השתמשי בהם! אולי יהיה לך יותר קל למלא את החסר אחרי שתראי את הסקיצות על הדף.״ 
פייר, התרגשתי. 
זו ממש נקודת מפנה מבחינתי. 
כי הרעיון הזה של מאירה, בשילוב עם הרעיון שקיבלתי בקבוצה שלי לכתוב את הספר בכפולות הוא מה שהביא אותי לשבת חזרה לכתוב. 
וגם זה שהלך לי לא רע בשיעור אתמול. 🙂

ועוד משהו, אחרי השיעור נפגשתי עם חן.
חן היא עורכת לשון ובלוגרית מוכשרת שכותבת את הבלוג ״אמא עייפה דיה״ בכישרון  והומור רב.
בימים אלו אני מפיקה עבורה את ספר הילדים הראשון והכל כך מקסים שלה. 
היום הגענו לשלב מרגש בתהליך והיא זכתה לפגוש את הספר שלה לראשונה, (עדיין לא את האמיתי) בצורת דגם שהכנתי עבורה כדי שתוכל לאשר אותו להדפסה בסין כספר קרטון. עברנו המון תלאות עם הספר שלה בחודשים האחרונים, וכשאני רואה מישהי כמו חן,
שכתבה ספר נפלא ומשובב נפש, השקיעה בו את כל ליבה (ותקציבה יש לומר), זה נותן לי השראה אדירה ומעורר בי רצון עז
להצליח גם עם הספר שלי. (תודה חן!). 

אז הגעתי הביתה מלאת השראה וחדורת מטרה ומייד קישקשתי כל מיני רעיונות לסקיצות. יש לי מליון רעיונות פלוס מינוס. 
כבר כמה שנים שאני רואה את הילדים שלי בכל מיני סצנות מהחיים, והן התגבשו לי בראש לרעיון של הספר הזה. 
עכשיו זה הרגע לחבר אותם לסקיצות לספר ולצוות להם מילים. איזה כיף. 
יש לי עכשיו אוסף קשקושים לערוך ולארגן כספר. עדיין צריכה לחשוב מה בפנים ומה בחוץ ואיך כולם יחד הופכים לספר עם סיפור אחד. 
אני שמחה ממש, וכיף לי שאני יכולה לשתף אתכם בתהליך הזה. 
בירידות ובמיוחד בעליות! 
תודה שאתם איתי.
יפעת