שישי אחרון בפתח תקווה
18 בדצמבר 2021
אין תגובות
לא הגשם ואף לא המבול (וגם לא נח בכבודו ובעצמו) מנעו ממני הבוקר להגיע לשיעור הכתיבה האחרון עם מאירה ברנע גולדברג. הסדנא הזו היתה מאוד משמעותית
לא הגשם ואף לא המבול (וגם לא נח בכבודו ובעצמו) מנעו ממני הבוקר להגיע לשיעור הכתיבה האחרון עם מאירה ברנע גולדברג. הסדנא הזו היתה מאוד משמעותית
בימים אלה אני נזכרת שוב איך זה היה להיות סטודנטית לעיצוב ואיור בויצו. חוויה שלעולם לא אשכח.לימודים מבוקר עד ערב, לילות לבנים של הכנת שיעורי
שיעורי בית לקורס האיור של ליאורה גרוסמן כמובן. מייד אחרי שנסעתי מטבריה לפתח תקווה וחזרתי, כדי להגיע גם לשיעור הכתיבה שלי אצל מאירה ברנע-גולדברג. כן, נסעתי לבית
אין לי הרבה מה לכתוב כאן מעבר לכותרת. אם אתם עוקבים אתם מבינים למה. ואם לא חזרו בבקשה פוסט או שניים-שלושה אחורה בבקשה והתעדכנו 🙂 שיעור האיור
הכנסתי טקסט בסקיצות שיצרתי. אמאל׳ה!נראה לי שאני דיי אוהבת את זה. אבל משהו חסר לי. אני לא בטוחה מה. שלחתי את הסקיצות עם הטקסט למאירה ובעזרתה הבנתי
היום היה לי יום שישי פעלתני במיוחד שהתברר בסופו כהרפתקה שקוראת תמיד רק לי. באמת. רק לקלוצית כמוני קורים דברים כאלה. היום התחיל בנסיעה לפתח תקווה
שלחתי למאירה את הסקיצות שקישקשתי. עכשיו התמונה יותר ברורה. סגנון הכתיבה שלי, גם הוא מתבהר לי. ברור לי שאני לא מהכותבים שכותבים ״היה היה פעם״ או
אני אחרי שיעור הכתיבה השני בסדנת כתיבת ספרי ילדים ונוער, עדיין אין לי ספר. אבל יש לי תקווה. בשיעור ניגשתי למאירה וסיפרתי לה את הפיתוח לרעיון שעלה
אני כל-כך מאוהבת ברעיון שלי שאפילו לא חשבתי לבדוק ולשאול אם הוא טוב בכלל. מאחר ואני כל-כך נאבקת עם הכתיבה החלטתי לפנות למאירה, מורתי ורבתי היקרה,
