סַנְדְּרָה אַרְמֵלִין הִיא אִמָּא לִשְׁתֵּי בָּנוֹת וּבֵן, מְהַנְדֶּסֶת מְכוֹנוֹת, וּבַעֲלַת תְּשׁוּקָה לְקִדּוּם נָשִׁים בְּמִקְצוֹעוֹת הַמְּאֻפְיָנִים בְּרֹב גַּבְרִי. לְאֹרֶךְ הַקַּרְיֵרָה שֶׁלָּהּ הִיא הָיְתָה פְּעָמִים רַבּוֹת הָאִשָּׁה הַיְּחִידָה בַּחֶדֶר. הַשְּׁאֵלָה: "לָמָּה אֵין כָּאן נָשִׁים נוֹסָפוֹת?" הוֹבִילָה אוֹתָהּ לִכְתֹּב סֵפֶר זֶה.
