
״יום שישי את יודעת… יש בעיר השקה…״
היום היה לי יום שישי פעלתני במיוחד שהתברר בסופו כהרפתקה שקוראת תמיד רק לי. באמת. רק לקלוצית כמוני קורים דברים כאלה. היום התחיל בנסיעה לפתח תקווה לשיעור כתיבה נוסף אצל מאירה
הולכת על זה עד הסוף!
הבלוג של יפעת דיין
נעים מאוד, אני יפעת דיין. בבלוג הזה אני חולקת איתכם את תהליך ההוצאה לאור של ספר הילדים הראשון שלי, אבל לא רק.
מהכתיבה עד למכירה: כל החששות, ההרפתקאות, הירידות, העליות, הכישלונות, ההצלחות וגם – מניסיוני ומהרפתקאותיי כמוציאה לאור.
מוזמנים להצטרף אליי למסע.
הולכת על זה עד הסוף!
הבלוג של יפעת דיין
נעים מאוד, אני יפעת דיין. בבלוג הזה אני חולקת איתכם את תהליך ההוצאה לאור של ספר הילדים הראשון שלי, אבל לא רק.
מהכתיבה עד למכירה: כל החששות, ההרפתקאות, הירידות, העליות, הכישלונות, ההצלחות וגם – מניסיוני ומהרפתקאותיי כמוציאה לאור.
מוזמנים להצטרף אליי למסע.

היום היה לי יום שישי פעלתני במיוחד שהתברר בסופו כהרפתקה שקוראת תמיד רק לי. באמת. רק לקלוצית כמוני קורים דברים כאלה. היום התחיל בנסיעה לפתח תקווה לשיעור כתיבה נוסף אצל מאירה

שלחתי למאירה את הסקיצות שקישקשתי. עכשיו התמונה יותר ברורה. סגנון הכתיבה שלי, גם הוא מתבהר לי. ברור לי שאני לא מהכותבים שכותבים ״היה היה פעם״ או ״בארץ רחוקה…״, וגם לא מאלה שמרבים

אני אחרי שיעור הכתיבה השני בסדנת כתיבת ספרי ילדים ונוער, עדיין אין לי ספר. אבל יש לי תקווה. בשיעור ניגשתי למאירה וסיפרתי לה את הפיתוח לרעיון שעלה לי ממש לפני השיעור ושאני

אני כל-כך מאוהבת ברעיון שלי שאפילו לא חשבתי לבדוק ולשאול אם הוא טוב בכלל. מאחר ואני כל-כך נאבקת עם הכתיבה החלטתי לפנות למאירה, מורתי ורבתי היקרה, ולשאול אותה מה דעתה על


אתמול חזרתי אל ספסל הלימודים והפעם עשיתי את זה כי יש לי חלום שיושב לי במגירה שבקודקוד כבר יותר משנתיים, מציק, בועט ומסרב להניח לי!אם אתם עוקבים אחרי הבלוג שלי,

אז קראתי שוב את הפוסט הקודם שלי בבלוג על איך אני רוצה לאייר בעצמי את הספר שלי, ויש כאן משהו שאני חייבת להסביר. במיוחד לסופרים שאנחנו מלווים בגם וגם ספרים,

היום התחילה שנה חדשה. שנה טובה לכולם, אגב.היום הזה תמיד מעלה בי מחשבות על השנה החולפת ועל מה שעוד יבוא. השנה אנחנו עומדים בפני שינוי מאוד גדול בסטודיו שלנו – גם

לכתוב ספר ילדים… לכתוב ספר ילדים… לכתוב ספר ילדים…מאיפה בכלל מתחילים? בתור מאיירת (לשעבר, שזה פוסט/ סיפור בפני עצמו) הנטייה שלי היא לחשוב ולדמיין בדימויים. הסיפור שלי נוצר בראש ובראשונה בדמיון

כבר כמעט כשנתיים שיש לי רעיון שמסתובב לו. פה מילה, שם סצנה, פה איור, ולאט לאט הוא רקם עור וגידים לכדירעיון ממשי לספר ילדים. איזה פחד… מה… אני אוציא ספר ילדים? משלי..? לכתוב?